ראיון עם זאק פאריש

אין הרבה אנימטורים שכבר בגיל 25 יש להם 8 סרטים באורך מלא ברזומה. זאק (זאפ) פאריש הוא ללא ספק כוכב עולה בתעשיית האנימציה. הוא סיים ללמוד רק לפני 4 שנים וכבר הספיק לעבוד בשלושה סטודיואים מובילים על סרטים כמו The Incredible Hulk,
Alice in Wonderland, Alvin and the Chipmunks, Cloudy with a Chance of Meatballs, וממש בימים אלה סיים לעבוד על Tangled של דיסני. זאק מוכשר בצורה יוצאת דופן, נתפס כעילוי בכל סטודיו שעבד בו עד היום וידוע בעיקר בזכות קצב עבודתו המהיר, איכות האנימציה, הגימור הגבוה וגיוון של סגנונות אנימציה. ניסיונו הראשון באנימציה בשנה השנייה בבית הספר זכה בפרס בפסטיבל האנימציה סיגראף וסרט הגמר שלו הוצג וזכה בפרסים בפסטיבלים שונים.

ספר לנו קצת איך התחלת?

כמה שזה קלישאתי, מאז ומעולם התעניינתי באנימציה. כשהייתי בבית ספר יסודי, הגיע אל אחד השיעורים שוטר אורח והסביר לילדים להתרחק מדברים כמו סמים ופשע. אז, שאלו את כל התלמידים מה הם רוצים להיות שיהיו גדולים? וכמובן שכל הילדים רצו את הדברים הרגילים כמו רופא, מכבי אש או שוטר. רק אני אמרתי שאני רוצה לעשות סרטים מצוירים. תמיד נהגתי להכין פליפ-בוקים בפינת הדף של ספרים, אבל לאט לאט התשוקה הזאת נעלמה. הלכתי לתיכון פרטי ומכיוון שהיו לי ציונים טובים החלטתי שאני רוצה להיות רופא. באותה התקופה אחי הגדול עבר את אותו המסלול, והתחיל לימודי רפואת שיניים. ראיתי כמה הוא סובל, והחלטתי שזה לא בשבילי. יצאתי לדאבל דייט עם חבר וראינו את Monsters Inc. והתאהבתי מחדש, אבל לא בבחורה… התחלתי לחקור על מסלולים ללימוד אנימציה ומכיוון שגדלתי באינדיאנה, לא ממש היו בתי ספר באיזור. היה מוסד לימוד מקומי אחד שלימד אנימציה, הלכתי לשיעור ניסיון ובילינו יומיים בלמדל כדור וזה היה בזבוז של זמן. באותה התקופה פחדתי לטוס עד לקליפורניה, אז החלטתי לטוס לסוואנה וראיתי בית ספר שמאוד אהבתי – Savannah College of Art and Design. כמו כולם בבית ספר, המטרה היתה פיקסאר, אבל ככל שהתקדמתי בלימודים למדתי שיש הרבה מעבר. התקבלתי לתכנית ההתמחות של Rhythm and Hues שהייתה קרש קפיצה מעולה בשבילי. אחרי ההתמחות התקבלתי לעבודה בסטודיו ועבדתי על Alvin and the Chipmunck באותה התקופה, התחלתי במקביל ללמוד באנימיישן מנטור. הייתי עובד 12 שעות ביום, ולאחר מכן ממשיך לעשות שיעורי בית למשך איזה 3-4 שעות בלילות. זה היה כמו מן טירונות אנימציה בשבילי.

בשביל הרבה סטודנטים, המטרה היא למצוא עבודה בסיום הלימודים. מה דחף אותך לחזור ללימודים אם כבר הייתה לך עבודה בסטודיו גדול?

סיימתי את הלימודים, וקיבלתי עבודה. אבל ידעתי שאני לא מספיק טוב. הכרתי הרבה אנשים בעבודה שהיו תקועים בתפקיד שלהם ולא הצליחו לפרוץ קדימה. הייתי צריך את הלימודים במנטור כהעשרה וחיזוק לתיק עבודות שלי. מהרגע שהתחלתי ללמוד אצל אנימטורים מקצועיים, העבודות שלי השתפרו פלאים, ישר ראיתי קפיצה משמעותית. לא הרגשתי שאני חוזר על הלימודים, אלא ממשיך אותם ודוחף את עצמי להשתפר. אחרי שעבדתי על The Incredible Hulk עבדתי על עוד כמה סרטים קטנים והחלטתי לנסות לעבור ולהגיש מועמדות לסטודיו אחר. התקבלתי לסוני לעבוד על Cloudy With a Chance of Meatballs ולאחר מכן על Alice in Wonderland. בלימודים בסוואנה, לימדו אותנו אנימציה אבל לא באמת לימדו אותנו לעומק. שמעתי על כל המושגים, אבל לא באמת הבנתי מה הם אומרים.

מה צורת העבודה שלך? איך אתה ניגש לשוט?

הרבה שואלים אותי את זה, אבל האמת שאני עובד בדיוק כמו כולם. פוז-טו-פוז קלאסי, משתמש בטווין להכין ברייקדאונס כמו רוב האנימטורים, באמת ששום דבר מיוחד. אני דוגל בוידאו רפרנס, במיוחד בשוטים של משחק. אני מצלם את עצמי כמה פעמים ואז מתרגם אותם במדויק לפוזות של הדמויות. אחרי שיש לי את הפוזות, אני מוחק את הוידאו ומנסה לדחוף את התזמון ולהגזים את הפוזות ואז כמובן מכין את הפוזות המשניות בין הקיז. אחרי שיש לי את הפוזות המרכזיות שלי, אני יכול לדחוף את זה לאיזה כיוון שאני רוצה. יותר מוקצן, יותר קיצוני או יותר ריאילסטי. באנימיישן מנטור אמרו לנו כמה חשוב לעשות ט’אמניילס אבל בגלל שאני לא מצייר כל כך טוב וכל כך מהר, אני מדלג היום על השלב הזה ועובד ישר בתלת מימד .אני יכול לעשות זאת מאוד מהר ולהביא לידיי ביטוי את מה שאני מדמיין בראש שלי. אני משתמש בוידאו כמו ת'אמבניילים דיגיטאלים.

ספר לנו על הסרט הקצר שלך "Bananas"

"Bananas" היה הפרויקט הראשון שלי באנימציה. זה היה התרגיל הראשון שלנו בסוואנה, בשנה השניה. התרגיל היה אמור להיות אנימציה של 30 שניות, אבל כדיי לקבל ציון גבוה החלטתי ללכת בגדול ועשיתי קטע אנימציה של 2.5 דקות. הוא הציג בסיגראף, ואף זכה בפרס. במבט לאחור, האנימציה שם ממש גרועה. אפילו לא היה לי IK לידיים. אבל למדתי המון מתהליך העבודה על הסרט, מה שעזר לי מאוד בעבודה על פרויקט הסיום שלי Carried Away שהוצג במספר פסטיבלים וזכה גם בפרס כספי.

מה אתה מרגיש שעזר לך לעשות את הקפיצה הגדולה ברמת האנימציה שלך?

למרות שלפני כן, כבר למדתי 4 שנים באוניברסיטה, רגע ההארה שלי הגיע רק אחרי שהתחלתי ללמוד במנטור ולהתמקד באנימציה. ממש מהר מהרגע שהתחלתי את הקורס אונליין, התחלתי להבין באמת איך דברים עובדים. שמעתי את כל המונחים באנימציה לפני כן, אבל לא באמת הבנתי מה הם אומרים. הייתי נוהג לעשות המון טסטים שונים, רובם היו לא טובים אבל הייתי פשוט מתאמן כל הזמן. בדיעבד, את העבודה שלי בסוני קיבלתי בזכות זה. פיטר נאש, שהיה הסופרוויזר שלי ב Cloudy With a Chance of Meatballs אמר לי יום אחד, שהדבר שהרשים אותו הכי הרבה בתיק עבודות שלי, הוא התשוקה הגדולה שלי לאנימציה. הוא ראה כל כך הרבה טסטים שונים, והגיוון של הסגנונות שהוא הבין שאני ממש אוהב את זה.

על איזה פרוייקט הכי נהנת לעבוד?איזה דמויות אהבת במיוחד?

מאוד נהנתי לעבוד על Cloudy With a Chance of Meatballs זאת היתה חוויה מאוד טובה. מאוד נהנתי מכמה שדחפנו את האנימציה, ואני מאמין שיכולנו לדחוף אותה הרבה יותר. דייליז היו תמיד כל כך מצחיקים, עם הבמאים וכל האנימטורים. כל הזמן רק חשבנו איך אפשר לשפר את האנימציה, ולעשות אותה יותר מצחיקה. ואני חושב שאפשר להרגיש את זה במוצר הסופי. אני מאוד אוהב את סגנון UPA ואני מאוד שמח שייצא לי לעבוד על פרויקט שהיה כל כך מושפע מכך. בהתחלה הטסטים הראשונים שעשינו היו הרבה יותר קיצוניים. הלך לי מאוד טוב עם השוטים הפיסיים ומשום שרציתי לעשות שוט רציני וגדול ביקשתי לעשות את השוט הכי יקר בסרט. זה היה טירוף. 47 דמויות, כמה מכוניות, כדור בשר ועוד מלא אביזרים שעפו באויר, במשך כמעט 20 שניות של אנימציה.

זה היה מאוד מאתגר, וממש כיף. בזכות השוט הזה, קיבלתי את השוט הראשון שלי ב Tangled שהיה כרוך בהרבה פעולות פיסיות. אני חושב שהכי הרבה התחברתי לדמויות ב Tangled, יש שם כל כך הרבה לב ונשמה, שממש היה לי עצוב ביום האחרון של ההפקה. אני אתגעגע לדמויות, היה לי ממש אכפת מהן ועצוב לי שלא אוכל לעבוד איתן שוב. ממש נקשרתי לפלין- דמות הגבר. רוב השוטים שלי בסרט היו איתו, והוא בא לי מאוד בטבעיות. מאוד נהנתי לאנמץ לדיבוב של זאק לוי. ומאוד אהבתי את הריג שלו. הדיאלוגים כתובים ממש טוב, והסיפור ממש נוגע, כולנו מאוד נהננו לעבוד על הסרט הזה . גלן קין ישב וצייר לכולם על האנימציות שלהם, והראה לנו כמה אנחנו יכולים לדחוף את הפוזות, את הסילואט ואת המשחק. יש לו כל כך הרבה נשמה לתת. לאחד השוטים שלי הוא קישקש כמה ת’אמבניילס קטנטנים, שהפכו להיות הקי פריימס שלי. רק אחרי שניגנתי את הבלוק אין, הבנתי כמה הם היו גאוניים ושאני בחיים לא הייתי מגיע לזה. הם היו שרבוטים קטנים, לא יותר מסטיק פיגרס, אבל היה בהם הכל. גם יפה לראות כמה כבוד יש לו לאנימצית תלת מימד. למרות שהוא אנימטור קלאסי, הוא מאוד מעריך ומכבד את המדיום.

מה אתה ממליץ לאנשים שרק מתחילים עכשיו את לימודי האנימציה?

המלצה הכי טובה שלי היא לא לפחד לעשות גם אנימציה לא טובה. חשוב מאוד להתנסות בזה, כי כל פעם שאתה עושה משהו ממש גרוע אתה משתפר. כשאתה עובד על משהו והוא לא תמיד מצליח אתה לומד מזה המון. לא לעשות רק טסט אחד ולא לעבוד יותר מיידי על כל טסט. להמשיך לעבוד, להתנסות ולנתח את הפעולות שלך. והכי חשוב, אל תקשרו יותר מידיי! כל דבר הוא שלב בתהליך ותמיד חשוב להסתכל קדימה לחפש את הצעד הבא.

תודה לזאק על הראיון

לאתר של זאק – www.zapmyshorts.com

צרו קשר

צרו קשר

הזדמנות אחרונה להצטרף לסמסטר האביב - מקומות אחרונים בהחלט!