גף' גאבור הוא אנימטור מאולפני Blue Sky שבקונטיקט. ג'ף סיים לא מזמן לעבוד על Rio- סרטו השישי בקריירה, הפעם בתור מוביל דמות ראשית. ג'ף התפרסם לאחר שהועמד לפרס ה Annie על עבודתו על Horton hears a who וידוע בעיקר בזכות סגנון האנימציה המאוד סנאפי ומוגזם שלו. הסרט Rio עולה לאקרנים בחודש אפריל.
מתי התחלת לעסוק באנימציה?
מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי לאומנות. אמא שלי היתה ציירת מצויינת ואני זוכר שבתור ילד ציירתי ציורים לכל בני משפחתי. אבל לאנימציה הגעתי בצורה דיי מוזרה.עד שראיתי את Toy Story אמנם מאוד אהבתי אנימציה אבל לא חשבתי שאוכל להפוך את זה לקריירה. משהו בראליסטיות של הסרט הזה גרם לי להסתכל על אנימציה בצורה שונה ופתאום התחלתי לחשוב שאולי אני כן יכול להתעסק בזה.אולי בגלל שלראשונה יכולתי לראות גם את הצד הטכני של פתרון הבעיות. אבל אפילו לאחר מכן, לא החלטתי ללכת "בעקבות האנימציה". הסיפור של איך באמת התחלתי באנימציה הוא קצת מצחיק. הלכתי ליום פתוח בקולג' בו למדתי Art institute of Colorado בסופו של דבר במהלך היום הפתוח נתבקשנו להתחלק לקבוצות- כל סטודנט עתידי היה אמור להצטרף לקבוצת הלימוד בה הוא מתעניין. חלק הלכו לעיצוב תעשייתי, חלק לעיצוב גראפי וחלק לאנימציה. פשוט החלטתי להצטרף לקבוצה של התלמידים שהתעניינו ללמוד אנימציה, בלי שום תכנון מקדים… פשוט הצטרפתי אליהם.
מה נותן לך השראה? מי האמנים / אנימטורים שהשפיעו עליך?
המון דברים נותנים לי השראה והרשימה מתעדכנת כל הזמן. אני חושב שמה שהכי השפיע עליי היו הסרטים של Brad Bird ובמיוחד Iron Giant. הסרט הזה, היה ללא ספק ההשראה שלי במהלך הלימודים. כיום, אני מקבל הרבה מאוד השראה מהעמיתים שלי לעבודה ומחבריי למקצוע Nick Bruno, David Sloss, Melvin Tan, Chip Lotierzo והרשימה עוד ארוכה. אם אתם רוצים לדעת מה הופך את התעשייה הזו לכל כך מיוחדת, אתם לא צריך לחפש…התשובה היא האנשים הללו.
איך היתה החוויה לעבוד על Rio?
לעבוד על סרט זו חוויה מעייפת ומתישה עבורי. אני נוטה להתקבע על דברים שלא עובדים וזה לחלוטין מחזיק אותי ער בלילות. העבודה על Rio היתה שונה במובן הזה והחלק הטוב הוא, שסוף סוף קיבלתי פרספקטיבה על תהליך העבודה על סרט אנימציה. במהלך הקריירה שלי היו הרבה פעמים של תקופת דד ליין לחוצה אבל ב Rio הבנתי לראשונה את הרעיון של איזון. זוהי חוויה חשובה שאנימטורים מתחילים צריכים לעבור על מנות להסיק מסקנות. אני שמח לפחות שהתקופה בה עבדתי 60 80 וגם 100 שעות שבועיות מאחוריי. נכון להיום, רכשתי את הידע, הנסיון והאיזון בהקשר של מתי אפשר לעצור הכל וללכת הביתה. בגלל שבעבודה על Rio כבר הייתי למוד נסיון ולא עבדתי כמו מטורף, נהנתי וזה בהחלט בא בסתירה לשם הרע שיצא ל Blue Sky בהקשר של שעות נוספות.

זאת היתה הפעם הראשונה שהובלת דמות ראשית, איך היתה החוויה?
להיות אחראי על הדמות של לינדה היה אתגר מהנה. מאז Ice Age הראשון, Blue Sky לא עשו דמויות אנושיות ובטח שלא דמויות אנושיות שתפסו מקום מרכזי בסרט. אני חייב לתת גם קרדיט
ל David Sloss , Jackie Fortin and the rigger Brendan Condit שעזרו לי בעבודה עליה. החלק המגניב באחריות שהיתה לי על הדמות של לינדה, היא גילוי וחקר המניירות של הדמות ועוד יותר טוב, היתה העובדה שמהרגע שהתחלתי לעבוד על הדמות ידעתי בדיוק מה אני רוצה. לפני כמה שנים בת זוגתי הכירה לי חברה שלה מהקולג' וכבר מאז ידעתי שיום אחד ארצה להנפיש את הדמות שלה. לבחורה הזו היו מניירות ומחוות גוף כל כך ברורות. מהצורה בה הנידה את הראש שלה ועד הצורה בה הפנתה את האצבע שלה. כל אלו, מאוד התאימו לדמות של לינדה. חברותית אך מאופקת, משכילה אך צנועה. מדהים עד כמה תנודת ראש יכולה להעיד על בן אדם. לאחר שקיבלתי את האישור שלה, הכנתי מאגר מחוות ומימיקות. ממש הכנתי ערכת לינדה לכל האנימטורים בצוות שכלל מגוון סרטי רפרנס של הבחורה הזו. אני ממש שמח מהתוצאה הסופית של הדמות. היא לא גונבת את ההצגה ומשתלבת היטב בעלילה אבל מצד שני היא משרתת את מטרתה בסרט.

אתה ידוע כאנימטור שמפרק את הבלוק אין לגורמים מאוד ראשוניים, מהי צורת עבודה שלך על שוט?
וואו, צורת עבודה….. זאת שאלה קשה. קודם כל, אני מאוד אוהב לפתוח את קבצי הליי-אאוט ו'להסתובבב' בסט. אני מחפש כל מיני רעיונות מהסביבה כאילו אני שחקן שמסתובב בסט צילום. זה טוב להתרגל למגבלות הפיסיקאליות של הסביבה. לאחר מכן, אני חושב על כל מיני רעיונות ופוזות לדמות במאיה על מנת לראות אם משהו מושך לי את העין ומוצא חן בעיניי. אני לא משאיר את הפוזות הללו אבל הן נותנות לי מושג כללי איך אני צריך להתנהג כאשר אני מצלם רפרנס. מכאן, זו הרבה עבודה בחדר המשחק של הסטודיו. אני מצלם, צופה, מצלם שוב, צופה ובדרך כלל, בפעם השלישית אני מצליח לקלוע למה שיש לי בראש. אני עורך את הוידיאו עם הפרדה ברורה בין הטייקים וזה נותן לי איזה שהוא מושג של מה אני רוצה לעשות. אין מבחינתי דבר יקר כל כך כמו הוידיואים הללו. התהליך הזה מוריד את הלחץ ומכוון אותי למקום בו אני רוצה להיות. אחרי השלב הזה, יש לי בראש תמונה ברורה של איך אני רוצה להוציא לפועל את הדברים. אחרי שלב הוידיאו אני מכין את הסיפור בפוזות גסות ובבלוקינג עבור הצגת הסיפור. לאחר מכן, אני מתחיל להוסיף ברייק דאונס למגעים של הרגליים בחלל או לתנועות מאוד מוגזמות. אני מאוד מקפיד לכלול הולדים בברייק דאונס שלי, ולתכנן כמה זמן הפוזה תישאר על המסך. אני ממשיך ומוסיף עוד ועוד ועוד ברייק דאונס עד שכל תנועת ראש, או ג'סטר של יד נשארת מאחור. כן כן, אני יודע שזה המון ברייק דאונס אבל לרוב זה כבר שלב שאני מקבל אישור על הבלוק אין שלי מהבמאי. שלב הספליין כבר מאוד קל בשלב הזה. אני לא צריך יותר להעזר בוידאו. עכשיו מגיע הזמן לדחוף את התזמון שלי ואת הדקויות שלי. אני נוהג להקפיד לתת את אותה כמות הזמן לשלב הספליין כמו כמות הזמן לבלוקינג. בסוף מגיע שלב המושיין בלייר ואני ממש אובססיבי לגביי זה. למדתי איך לתפעל את מערכות הרינדור של Blue Sky כך שאני דואג שכל שוט יטושטש (מושן בלייר) בדיוק כמו שאני רוצה. אני מאוד אוהב את השלב הזה. הוא בהחלט פונה לצד הטכני במוח שלי. אחרי השלב הזה, נותר לי רק לקוות שהשוט שלי יכנס לסרט ולא ישאר על רצפת חדר העריכה.
לBlue Sky יש סגנון אנימציה מאוד מסויים שמאפיין אותו. אנימציה מאוד מוגזמת, שזורמת מפוזה לפוזה בצורה מאוד אורגנית ומסוגננת. מה גורם לסגנון כל כך מסוים?
סגנון האנימציה של Blue Sky מגיע לפי דעתי בעיקר מהאמנים שפיקחו על Ice Age הראשון. הם מצאו תזמון מסויים וכל מיני פוזות מאוד מיוחדות. אני מאוד אוהב את המחשבה שBlue Sky משמרים את סגנון האנימציה של שנות ה-20 וה-30 כשאנשים כמו Max Fleischer עשו דברים בצורה מאוד שונה ממה שנעשה בחוף המערבי. למרות זאת, אנחנו ממש לא חושבים על הדברים האלו תוך כדיי העבודה בסטודיו. אני חושב שבסטודיו אנחנו עדיין בתהליך של למידה. במונחים של נסיון באנימציה אנחנו סטודיו מאוד צעיר. לסטודיו יש נטייה לא ברורה לתחלופה מאוד גדולה של אנימטורים, מה שגורר, דור מאוד צעיר של אנימטורים שמנסים מאוד להוכיח את עצמם ולפעמים לדחוף את האנימציה שלהם קצת יותר מדי רחוק .הסטודיו מאוד קטן וכשמישהו מקבל הכרה על משהו שעשה זה מדרבן את השאר לנסות גם כן. מאד מעניין יהיה לראות את ההתפתחות של Blue Sky בעוד כמה סרטים מהיום. איך מפתחים את סגנון האנימציה של הסטודיו בעוד לומדים להשתלט על הצורך לעשות אנימציה מוגזמת מידיי.
היית מועמד ל Annie על עבודתך בHorton hears a who, איך זה היה?
ממש נפעמתי כשהתברר שאני מועמד לפרס. הרגשתי שזה ממש נותן לגיטימציה לכל הצוות שעבד על הסרט הזה ולא רק לי. את האמת, ידעתי שאני לא אזכה כך שזה הוריד לי את הלחץ. פשוט ישבתי עם בת זוגי ונהנתי מכל רגע. בנוסף לזה, היה לי גם מאוד כיף לחוות את האירועים בלוס אנגלס. את המינגלינג עם כל הגיבורים שלי והאנשים שאני מעריך בתעשיה.
מה היית ממליץ לסטודנטים שרוצים לדחוף את האנימציה שלהם לכיוון קרטוני יותר?
דבר ראשון, הייתי מציע להם לחשוב היטב למה הם רוצים לדחוף את האנימציה שלהם. מה המטרה שלהם. צריך לדוגמא סיבה מאוד טובה לרצון להשתמש בפריים מרוח (smear frame). אחרי זה, הייתי מייעץ להם בהקשר לתזמון. ראיתי הרבה אנימטורים שנופלים בגלל בעיות בתזמון. כדאי לסטודנטים לקחת פריימים ולהוציא אותם מהמעברים רק למטרת תרגול. תנסו לראות כמה פריימים אתם יכולים להוריד תוך כדי שימור התנועה. הסטודנטים ילמדו כל כך הרבה רק מלוודא שכל פריים שהם משאירים חשוב והכרחי. לסטודנטים יש נטייה להיות נדיבים מידיי בהקשר של פריימים. צריך פשוט לא לפחד, ולהתחיל למחוק פריימים לא חשובים. כדאי מאוד לקחת את האנימציה לפריימיר או לכל תכנת עריכה אחרת ולעשות ניסוי של מחיקת פריימים לפני שנכנסים לאנימציה ומשנים. זה ייתן מושג כללי של מה מתכננים לעשות.
מה הדמות שהכי נהנת לאנמץ? מה ההפקה שהכי אהבת?
הדמות שהכי נהנתי לעבוד עליה היתה כמובן Scrat מ Ice Age. אף דמות אחרת לא היתה קרובה לתגמל אותי כאנימטור כמו הדמות הזו. הסיבה שאני כל כך אוהב אנימציה היא כי אני יכול ליצור תגובה ישירה ואמיתית מהקהל ו Scrat הוא ממש המפתח לצחוק והנאה שכזו. הקטע האהוב עליי ביותר היה ב Ice Age 2, אינמצתי סצינה של Scart שהוא מסתובב על גוש קרח. התגובה של הקהל היתה ותשאר הפיסגה של הקריירה שלי. הפקה נוספת שהיתה אהובה עליי אבל גם הקשה ביותר היתה Horton Hears a Who היתה אנרגיה מסויימת בסרט שעברה גם לצוות שעבד עליו. זו היתה פשוט חוויה מצויינת.
ראינו כבר כמה שירים שייצאו בטריילרים של Rio. האם אחרי Tangled יש מצב לעוד מחזמר מונפש?
כן, יש כמה שירים בRio , אבל הוא רחוק מלהיות מחזמר. הלוואי וזה היה מחזמר. מאוד הייתי שמח לעבוד על מחזמר ולאנמץ דמויות שרות. החלק שהכי מבאס אותי בסרט הזה הוא שלא עבדתי על אף אחד מהסיקוונסים של השירה למרות שמאוד רציתי. אני הייתי אחראי על הדמות של לינדה ולצערי אין לה שום קשר לקטעים המוסיקלים שבסרט.
כמה אתה מרגיש שתרמת לסרט באופן כללי כאנימטור בסטודיו?
בסטודיו של Blue Sky מאוד מעודדיים לקבל את האינפוט של צוות האנימטורים. זה ממש חלק מהליך העבודה של הסטודיו. אנחנו לוקחים חלק בסיפור, בעיצוב, במידול ובריגינג של הסרט עליו אנחנו עובדים. אנחנו מאוד מרגישים שיש לנו מקום להביע את דעתנו.
תודה לג'ף על הראיון!